הקדמה: רפואה, אמון והצורך במידע
הקשר בין מטופל לצוות הרפואי מושתת על אמון עמוק. אנו מפקידים בידיהם את היקר לנו מכל – בריאותנו וחיינו – מתוך ציפייה לקבל את הטיפול המקצועי, המסור והטוב ביותר. לרוב, ציפייה זו אכן מתממשת, ומערכת הבריאות בישראל, על רופאיה ואנשי צוותה, עושה לילות כימים למען המטופלים. אולם, לצערנו, ישנם מקרים בהם האמון הזה נסדק. מקרים בהם מתעורר חשד כי הטיפול שניתן לא עמד בסטנדרטים המצופים, וכי נגרם נזק כתוצאה מכך – חשד לרשלנות רפואית. לפני שנתחיל עם המאמר, רוצה להגיד תודה לצוות המדהים של אתר "מלך המשפטים" (Lawking) שעזרו לנו בחיבור המאמר הנוכחי.
ההתמודדות עם חשד לרשלנות רפואית היא חוויה קשה ומטלטלת, הן פיזית והן נפשית. מעבר להתמודדות עם הנזק הרפואי עצמו, עולה תחושת אכזבה, כעס, ולעיתים אף חוסר אונים. מטרת מאמר זה היא לשפוך אור על הנושא המורכב של תביעות רשלנות רפואית. נסביר מהי רשלנות רפואית מבחינה משפטית, מהם היסודות הנדרשים להוכחתה, מהם השלבים העיקריים בהליך התביעה, ומהן הזכויות העומדות בפני הנפגע. הבנת התהליך והזכויות היא צעד ראשון וחשוב בדרך להתמודדות, ובמידת הצורך, למיצוי הדין וקבלת הפיצוי המגיע.
מהי רשלנות רפואית? הגדרה משפטית ומוסרית
רשלנות רפואית מוגדרת כמתן שירותים רפואיים תוך סטייה מרמת הזהירות והמיומנות הסבירה והמקובלת בנסיבות העניין, כאשר סטייה זו גרמה לנזק למטופל, אשר לא היה נגרם אלמלא אותה סטייה. במילים פשוטות יותר, מדובר במצב בו רופא או איש צוות רפואי אחר (אחות, טכנאי, רוקח וכו') לא פעל כפי ש"רופא סביר" או "איש צוות סביר" היה פועל באותן נסיבות, וכתוצאה מכך נגרם למטופל נזק.
"מבחן הרופא הסביר" הוא מושג מפתח בהקשר זה. אין הכוונה לרופא המושלם או הגאון, אלא לרופא בעל רמת ידע ומיומנות ממוצעת ומקובלת באותו תחום רפואי. בית המשפט בוחן האם ההחלטות והפעולות של הנתבע חרגו ממה שמצופה מאיש מקצוע סביר בתחומו. חשוב להדגיש: לא כל תוצאה לא רצויה של טיפול רפואי, ואף לא כל טעות בשיקול דעת, מהווה בהכרח רשלנות רפואית. הרפואה אינה מדע מדויק, ולעיתים גם הטיפול הטוב והנכון ביותר אינו מונע סיבוכים או תוצאות מאכזבות. רשלנות רפואית מתקיימת רק כאשר הוכח שהצוות הרפואי פעל באופן החורג מהסטנדרט המקובל והסביר, וכי חריגה זו היא שגרמה לנזק.
על כל גורם רפואי מוטלת חובת זהירות כלפי מטופליו. חובה זו כוללת, בין היתר, ביצוע בדיקות נדרשות, אבחון נכון ובזמן, מתן טיפול הולם בהתאם לאבחנה ולמצב המטופל, מעקב ראוי, וחשוב מכל – קבלת "הסכמה מדעת" מהמטופל לפני ביצוע פרוצדורות רפואיות, תוך מתן הסבר מלא על מהות הטיפול, סיכוייו, סיכוניו והחלופות הטיפוליות הקיימות.
יסודות עילת התביעה ברשלנות רפואית: מה צריך להוכיח?
כדי שתביעת רשלנות רפואית תצליח, על התובע (הנפגע או משפחתו) להוכיח ארבעה יסודות מצטברים, על פי "מאזן ההסתברויות" – כלומר, להוכיח כי סביר יותר שהתקיימו מאשר שלא התקיימו (מעל 50%):
- קיומה של חובת זהירות (Duty of Care): יסוד זה לרוב קל להוכחה בתביעות רשלנות רפואית, שכן עצם קיומם של יחסי רופא-מטופל (או מוסד רפואי-מטופל) מקימים אוטומטית חובת זהירות של הגורם הרפואי כלפי המטופל.
- הפרת חובת הזהירות (Breach of Duty – התרשלות): זהו לב ליבה של התביעה. על התובע להוכיח כי הרופא או המוסד הרפואי סטו מסטנדרט הטיפול הסביר והמקובל. כלומר, שהם לא פעלו כפי שרופא סביר או מוסד רפואי סביר היו פועלים באותן נסיבות. הוכחת יסוד זה מחייבת כמעט תמיד הגשת חוות דעת רפואית-משפטית מטעמו של רופא מומחה באותו תחום רפואי. המומחה יבחן את התיעוד הרפואי ויקבע האם, לדעתו המקצועית, הייתה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.
- גרימת נזק (Damage): על התובע להוכיח שנגרם לו נזק כתוצאה מהטיפול הרפואי. הנזק יכול להיות פיזי (פציעה, נכות, מחלה, מוות), נפשי (טראומה, דיכאון, חרדה), או כספי (הפסדי השתכרות, הוצאות רפואיות מוגברות). הנזק צריך להיות ממשי וניתן להערכה.
- קשר סיבתי (Causation): יש להוכיח קשר ישיר בין ההתרשלות (הפרת חובת הזהירות) לבין הנזק שנגרם. כלומר, שהנזק הוא תוצאה ישירה של הטיפול הרשלני, ולא היה נגרם אלמלא אותה התרשלות. גם כאן, לחוות הדעת של המומחה הרפואי יש תפקיד מכריע בהוכחת הקשר הסיבתי. הקשר הסיבתי נבחן בשני רבדים:
- קשר סיבתי עובדתי: האם אלמלא ההתרשלות, הנזק לא היה נגרם (מבחן "הסיבה בלעדיה אין").
- קשר סיבתי משפטי: האם הנזק שנגרם הוא מסוג הנזקים שהרופא או המוסד הרפואי היו צריכים ויכולים לצפות כתוצאה מההתרשלות, והאם מבחינת מדיניות משפטית ראוי להטיל עליהם אחריות בגינו.
רק בהתקיים כל ארבעת היסודות הללו במצטבר, ניתן יהיה לבסס עילת תביעה ברשלנות רפואית.
דוגמאות נפוצות למקרים של רשלנות רפואית
רשלנות רפואית יכולה להתרחש במגוון רחב של מצבים ותחומים ברפואה. להלן מספר דוגמאות נפוצות:
- רשלנות באבחון:
- איחור באבחון מחלה: איחור באבחון מחלות קשות כמו סרטן, מחלות לב או אירוע מוחי, עלול לגרום לאובדן סיכויי החלמה, להחמרת המצב הרפואי ואף למוות.
- אבחון שגוי (טעות באבחנה): קביעת אבחנה שגויה המובילה למתן טיפול לא מתאים או לעיכוב במתן הטיפול הנכון.
- אי הפניה לבדיקות חיוניות: התעלמות מתסמינים מחשידים ואי הפניית המטופל לבדיקות הדמיה, בדיקות מעבדה או ייעוץ מומחים, שהיו יכולות להוביל לאבחון נכון.
- פענוח שגוי של בדיקות: טעות בפענוח תוצאות של בדיקות הדמיה (כמו CT, MRI, רנטגן) או בדיקות אחרות.
- רשלנות במתן טיפול:
- מתן תרופה שגויה או מינון שגוי: מתן תרופה שהמטופל אלרגי אליה, תרופה שאינה מתאימה למצבו, או טעות במינון התרופה.
- ביצוע פרוצדורה רפואית באופן רשלני: טכניקה לקויה במהלך צנתור, אנדוסקופיה או כל הליך פולשני אחר.
- אי מתן טיפול מונע: לדוגמה, אי מתן טיפול למניעת קרישי דם לאחר ניתוח, כאשר הדבר מתחייב מהפרוטוקול הרפואי.
- רשלנות במהלך ניתוח:
- השארת גוף זר בגוף המטופל: פדים, מחטים, מכשירים כירורגיים שנשכחו בגוף המנותח.
- פגיעה באיברים סמוכים: פגיעה בעצבים, כלי דם או איברים בריאים שלא היו אמורים להיפגע במהלך הניתוח, עקב חוסר מיומנות או זהירות.
- ביצוע ניתוח לא נכון או באתר הלא נכון בגוף.
- רשלנות בהרדמה: טעויות במתן חומרי הרדמה או בניטור המטופל במהלך ההרדמה.
- רשלנות במעקב רפואי:
- אי זיהוי סיבוכים לאחר טיפול או ניתוח: שחרור מוקדם מדי מבית החולים או אי מתן הוראות ברורות למעקב, המובילים לאי זיהוי בזמן של זיהומים או סיבוכים אחרים.
- חוסר מעקב אחר תוצאות בדיקות: מצב בו בוצעו בדיקות אך תוצאותיהן החריגות לא טופלו או לא הובאו לידיעת המטופל.
- היעדר "הסכמה מדעת":
- אי מתן הסבר מקיף למטופל על מהות הטיפול המוצע, סיכויי ההצלחה, הסיכונים הכרוכים בו (גם אם נדירים), תופעות הלוואי האפשריות, והחלופות הטיפוליות הקיימות (כולל אי טיפול). ללא מידע זה, המטופל אינו יכול לתת הסכמה אמיתית ומודעת לטיפול. אם נגרם נזק שהיה בגדר הסיכונים שלא הוסברו, עשויה לקום עילת תביעה גם אם הטיפול עצמו בוצע במיומנות.
- רשלנות סביב הריון ולידה:
- אי אבחון מומים בעובר במהלך מעקב ההיריון.
- רשלנות בניהול לידה (למשל, אי זיהוי מצוקה עוברית, שימוש לא נכון במכשירי ואקום או מלקחיים, עיכוב בביצוע ניתוח קיסרי דחוף).
- גרימת נזק ליולדת או ליילוד במהלך הלידה (כגון שיתוק מוחין ליילוד).
- תחומים נוספים: רשלנות יכולה להתרחש גם בטיפולי שיניים, טיפולים פלסטיים, טיפולים פסיכיאטריים, טיפולי פוריות ועוד.
המסע המשפטי: שלבים עיקריים בתביעת רשלנות רפואית
ניהול תביעת רשלנות רפואית הוא הליך מורכב וארוך, הדורש סבלנות, משאבים והכוונה משפטית מקצועית. להלן השלבים העיקריים:
- השלב הראשוני – חשד וייעוץ: כאשר מתעורר חשד כי נגרם נזק עקב טיפול רפואי לקוי, הצעד הראשון הוא לפנות לייעוץ ראשוני עם עורך דין המתמחה בתחום הרשלנות הרפואית. עורך הדין יבחן את פרטי המקרה באופן ראשוני ויעריך האם ישנה היתכנות להמשך בירור.
- איסוף מלא של החומר הרפואי: זהו שלב קריטי. יש לאסוף את כל התיקים הרפואיים הרלוונטיים מכל הגורמים המטפלים (קופות חולים, בתי חולים, מרפאות פרטיות, מכוני הדמיה וכו'). התיעוד הרפואי הוא הבסיס לכל תביעה.
- בדיקה על ידי מומחה רפואי וקבלת חוות דעת רפואית-משפטית: לאחר איסוף החומר, עורך הדין יעביר אותו לרופא מומחה בתחום הרלוונטי (למשל, אם מדובר ברשלנות בניתוח לב, החומר יועבר לקרדיוכירורג מומחה). המומחה יבחן את התיעוד ויקבע בחוות דעת כתובה האם, לדעתו המקצועית, הייתה סטייה מסטנדרט הטיפול הסביר, האם נגרם נזק, והאם קיים קשר סיבתי בין ההתרשלות לנזק. לא ניתן להגיש תביעת רשלנות רפואית לבית המשפט ללא צירוף חוות דעת רפואית התומכת בטענות התביעה.
- הגשת התביעה לבית המשפט: אם חוות הדעת של המומחה תומכת בעילת התביעה, ינוסח כתב תביעה מפורט המגולל את עובדות המקרה, טענות ההתרשלות, הנזקים שנגרמו והפיצוי הנדרש. לכתב התביעה יצורפו כל המסמכים הרלוונטיים, ובראשם חוות הדעת הרפואית.
- כתב הגנה וחוות דעת נגדיות: הצד הנתבע (הרופא, בית החולים, קופת החולים) יגיש כתב הגנה מטעמו, בו יכחיש את טענות הרשלנות או את הקשר הסיבתי לנזק. לרוב, גם הנתבעים יצרפו חוות דעת רפואית מטעמם, הסותרת את חוות הדעת של התביעה.
- הליכים מקדמיים: לאחר הגשת כתבי הטענות, מתקיימים הליכים מקדמיים כגון גילוי מסמכים, מענה על שאלונים והגשת תצהירי עדות ראשית של העדים והמומחים מטעם כל צד.
- שלב ההוכחות (דיונים בבית המשפט): אם הצדדים לא הגיעו לפשרה, יתקיימו דיוני הוכחות בבית המשפט. בשלב זה נחקרים העדים (התובע, בני משפחה, עדים נוספים) והמומחים הרפואיים מטעם שני הצדדים על ידי עורכי הדין. בית המשפט שומע את העדויות ובוחן את הראיות.
- משא ומתן לפשרה: חשוב לציין כי במקרים רבים, ובשלבים שונים של ההליך (גם לאחר הגשת התביעה ואף במהלך דיוני ההוכחות), נעשים ניסיונות להגיע לפשרה בין הצדדים, לעיתים בתיווך בית המשפט או באמצעות הליך גישור. פשרה יכולה לחסוך זמן, הוצאות ואי ודאות הכרוכים בהמשך ניהול המשפט.
- סיכומים ופסק דין: לאחר שלב ההוכחות, כל צד מגיש את סיכומיו בכתב (ולעיתים גם בעל פה). לאחר מכן, בית המשפט שוקל את כל הראיות והטענות ונותן פסק דין, בו הוא קובע האם הוכחה רשלנות רפואית, ואם כן – מהו גובה הפיצוי שייפסק לטובת התובע.
- ערעור: לצד שאינו שבע רצון מפסק הדין קיימת זכות להגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר.
חשוב להבין שתביעות רשלנות רפואית הן לרוב הליכים ממושכים, העשויים להימשך מספר שנים, במיוחד אם הן מגיעות לשלב ההוכחות המלא.
תפקיד המומחים הרפואיים בתביעה: יותר מעדות רגילה
למומחים הרפואיים תפקיד מרכזי וחיוני בתביעות רשלנות רפואית. מכיוון ששופטים אינם בעלי השכלה רפואית, הם נסמכים על חוות דעתם של מומחים אלו כדי להבין סוגיות רפואיות סבוכות ולקבוע האם הייתה סטייה מהפרקטיקה הרפואית המקובלת.
המומחה הרפואי אינו רק עד עובדתי, אלא עד-מומחה. תפקידו לנתח את המקרה מנקודת מבט רפואית אובייקטיבית (ככל הניתן), להסביר לבית המשפט את הסטנדרטים הרפואיים הרלוונטיים, ולחוות דעתו האם במקרה הנדון הייתה חריגה מסטנדרטים אלו, והאם חריגה זו גרמה לנזק. חשוב להבחין בין הרופא שטיפל בפועל במטופל (שעשוי להיות הנתבע או עד מטעמו) לבין המומחה הרפואי הנותן חוות דעת לצורך המשפט – זהו רופא אחר, מומחה בתחום, אשר לא היה מעורב בטיפול.
בחירת מומחה רפואי מתאים היא קריטית להצלחת התביעה. יש לבחור מומחה בעל שם, ניסיון רב בתחומו, ורצוי גם בעל ניסיון במתן חוות דעת משפטיות והופעה בבתי משפט. במקרים מסוימים, כאשר קיימים פערים משמעותיים בין חוות הדעת של הצדדים, בית המשפט עשוי למנות מומחה מטעמו, אשר ייתן חוות דעת נוספת ואובייקטיבית.
סוגי הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית: מה ניתן לתבוע?
מטרת הפיצויים בתביעות רשלנות רפואית היא, ככל הניתן, להשיב את מצבו של הנפגע לקדמותו (ככל שהדבר אפשרי בכסף), ולפצותו על כל הנזקים שנגרמו לו. הפיצויים נחלקים למספר "ראשי נזק":
-
נזקים מיוחדים (Special Damages): אלו נזקים שניתן לחשבם באופן מדויק יחסית, והם מתייחסים להוצאות ולנזקים שנגרמו מיום הפגיעה ועד למועד מתן פסק הדין.
- הוצאות רפואיות ושיקום: כל ההוצאות שהוצאו עבור טיפולים רפואיים, תרופות, אשפוזים, אביזרים רפואיים, טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפולים פסיכולוגיים, התאמת דיור וכו', שאינם מכוסים במלואם על ידי קופת החולים או הביטוח הלאומי.
- הפסדי שכר לעבר: פיצוי על אובדן הכנסה בתקופה שבין הפגיעה למתן פסק הדין, עקב אי יכולת לעבוד או יכולת עבודה מופחתת.
- הוצאות ניידות: החזר הוצאות נסיעה מוגברות לטיפולים, או עלויות התאמת רכב במידת הצורך.
- עזרת צד ג' (עזרת הזולת): פיצוי על הצורך בעזרה בתפקוד יומיומי (טיפול אישי, עבודות משק בית, ליווי), בין אם נשכרו שירותי סיעוד ובין אם בני משפחה סייעו.
-
נזקים כלליים (General Damages): אלו נזקים שקשה יותר לכמת באופן מדויק והם צופים פני עתיד, או מתייחסים לנזק שאינו ממוני.
- כאב וסבל: זהו פיצוי בגין הסבל הפיזי והנפשי שנגרם למטופל כתוצאה מהרשלנות והנזק. גובה הפיצוי נקבע על ידי בית המשפט בהתאם לחומרת הפגיעה, אחוזי הנכות, גיל הנפגע, וההשפעה על איכות חייו.
- אובדן כושר השתכרות והפסדי שכר לעתיד: אם הפגיעה גרמה לנכות קבועה הפוגעת ביכולתו של הנפגע להשתכר בעתיד כפי שהיה משתכר אלמלא הרשלנות, הוא זכאי לפיצוי. חישוב זה מורכב ולוקח בחשבון את שכרו לפני הפגיעה, אחוזי הנכות התפקודית, גילו, מקצועו ואופק ההשתכרות הצפוי לו.
- הוצאות רפואיות ועזרת צד ג' לעתיד: אם צפוי שהנפגע יזדקק לטיפולים רפואיים, תרופות, אביזרים או עזרה מתמשכת גם בעתיד, בית המשפט יפסוק פיצוי עבור הוצאות אלו.
- אובדן הנאות חיים: פיצוי על הפגיעה ביכולת ליהנות מפעילויות, תחביבים והיבטים אחרים של החיים שהיו חלק משגרת הנפגע לפני הפגיעה.
- קיצור תוחלת חיים: במקרים טרגיים בהם הרשלנות הרפואית גרמה לקיצור תוחלת חייו של המטופל, ניתן לתבוע פיצוי גם בגין "השנים האבודות".
-
פיצויים לתלויים: במקרה, לא עלינו, של מות המטופל עקב רשלנות רפואית, בני משפחתו התלויים בו כלכלית (כגון בן/בת זוג, ילדים) יכולים להגיש תביעה כ"תלויים", ולתבוע פיצוי בגין אובדן התמיכה הכלכלית והשירותים שסיפק להם הנפטר.
בישראל, "פיצויים עונשיים" (שמטרתם להעניש את המזיק ולהרתיע אחרים) אינם נפסקים בדרך כלל בתביעות רשלנות רפואית, למעט במקרים חריגים וקיצוניים במיוחד של זדון או התנהגות שערורייתית.
ההיבט הרגשי וההתמודדות האישית: מעבר למשפט
ההתמודדות עם רשלנות רפואית וההחלטה לנהל תביעה משפטית הן תהליכים טעונים רגשית. הנפגעים ובני משפחותיהם חווים לעיתים קרובות קשת רחבה של רגשות קשים: כעס על הצוות הרפואי, אכזבה ממערכת שאמורה הייתה להגן עליהם, תחושת בגידה באמון, חוסר אונים, עצב, ולעיתים אף אשמה. התהליך המשפטי עצמו, על אורכו ואי הוודאות הכרוכה בו, יכול להוסיף נדבך נוסף של מתח וקושי.
חשוב מאוד לא להישאר לבד עם התחושות הללו. תמיכה רגשית מבני משפחה וחברים היא חיונית. במקרים רבים, מומלץ גם לפנות לתמיכה מקצועית, כגון טיפול פסיכולוגי, כדי לעבד את הטראומה והרגשות הקשים. עבור נפגעים רבים, התביעה המשפטית אינה רק אמצעי לקבלת פיצוי כספי; היא גם דרך להשיג הכרה בעוול שנגרם להם, לתרום למניעת מקרים דומים בעתיד, ולעיתים, להגיע לתחושה מסוימת של סגירת מעגל וצדק.
מתי לפנות לעורך דין ואיך לבחור אחד? צעדים ראשונים
אם קיים חשד סביר כי נגרם לכם נזק עקב טיפול רפואי, מומלץ לפנות לייעוץ משפטי בהקדם האפשרי. פנייה מוקדמת מאפשרת לעורך הדין להנחות אתכם כיצד לפעול, לסייע באיסוף החומר הרפואי בצורה מסודרת, ולבחון את המקרה עוד בטרם חלפה תקופת ההתיישנות (העומדת על 7 שנים מיום גילוי הנזק או מהיום בו הנזק היה צריך להתגלות, אך לא יותר מ-10 שנים מיום האירוע, ובמקרים של קטינים – עד גיל 25).
בחירת עורך דין היא החלטה חשובה. להלן מספר קריטריונים שכדאי לקחת בחשבון:
- ניסיון ומומחיות ספציפיים בתחום הרשלנות הרפואית: זהו תחום משפטי ייחודי הדורש ידע ומיומנות מיוחדים.
- הצלחות מוכחות: בקשו לראות דוגמאות למקרים דומים בהם טיפל עורך הדין והצליח.
- המלצות: חפשו המלצות ממכרים או ממקורות אמינים אחרים.
- קשר אישי וכימיה: חשוב שתרגישו בנוח עם עורך הדין ושיהיה ביניכם קשר של אמון ותקשורת טובה.
- שכר טרחה: רוב עורכי הדין העוסקים ברשלנות רפואית עובדים על בסיס אחוזים מהפיצוי שיתקבל בסופו של דבר ("שכר טרחה הצלחה"). משמעות הדבר היא שאם התביעה לא תצליח, לרוב לא תצטרכו לשלם שכר טרחה (למעט הוצאות מסוימות כמו אגרות ועלות חוות דעת). ודאו שנושא שכר הטרחה מוסכם וברור מראש.
סיכום ומסקנות: אור בקצה המנהרה
ההתמודדות עם רשלנות רפואית היא מסע קשה ומורכב, אך חשוב לזכור שאתם לא לבד. מערכת המשפט בישראל מכירה בזכותם של נפגעי רשלנות רפואית לפיצוי הולם על הנזקים שנגרמו להם. הבנת התהליך, הזכויות והאפשרויות העומדות בפניכם, וקבלת ליווי משפטי מקצועי ורגיש, יכולים לסייע לכם לצלוח את התקופה המאתגרת הזו, למצות את זכויותיכם, ואולי אף למצוא מידה של נחמה ותיקון לעוול שנגרם. מעבר לפיצוי הכספי, יש בתהליך זה גם אמירה חשובה על אחריות ועל הצורך המתמיד בשיפור איכות הטיפול הרפואי למען כלל המטופלים.