פעילותו של יצחק בריל למען עתיד בטוח יותר בכבישים: איך עושים את זה חכם, קליל ואפקטיבי?

כביש הוא אחד המקומות הכי “יומיומיים” שלנו: נוסעים לעבודה, קופצים לקפה, מסיעים ילדים, חוזרים מאוחר הביתה עם פלייליסט שעושה מצב רוח. ובדיוק בגלל שהוא כל כך יומיומי, קל לשכוח שהוא גם מערכת פיננסית-חברתית ענקית שמגלגלת כסף, זמן ואנרגיה. תאונה אחת קטנה יכולה לעלות ביוקר – לא רק בכסף, אלא גם בימי עבודה, בתפעול עסקי, בביטוחים, בלוגיסטיקה, ובעיקר בשקט הנפשי.

וכאן נכנסת לתמונה פעילות עקבית וחכמה לקידום בטיחות בדרך – מסוג הפעילות שמתרכזת לא רק בלומר “תנהגו בזהירות”, אלא בלבנות הרגלים, כלים, שגרות ותשתית אנושית שמייצרות כבישים בטוחים יותר לאורך זמן. הפעילות של יצחק בריל למען עתיד בטוח יותר בכבישים מדברת בדיוק בשפה הזו: פחות סיסמאות, יותר עשייה. פחות “נו באמת, כולם יודעים”, יותר “בוא נראה איך גורמים לזה לקרות”.

אז מה באמת עובד? איך הופכים בטיחות בכבישים למשהו שאנשים רוצים לאמץ – ולא רק לסמן וי? ואיך כל זה מתחבר גם לחשיבה פיננסית בריאה? בוא נצלול.

למה בטיחות בכבישים היא גם עניין של כסף (וכן, זה דווקא כיף לחשוב על זה)

בוא נודה באמת: “בטיחות” נשמע לפעמים כמו שיעור חינוך תעבורתי בכיתה ו’ עם שקופיות. אבל בפועל, זה אחד התחומים הכי פרקטיים שיש, במיוחד אם מסתכלים עליו כמו שמסתכלים על השקעה.

כי בטיחות טובה מייצרת תשואה בכמה שכבות:

• פחות תאונות = פחות עלויות ישירות (תיקונים, השתתפות עצמית, גרירה, רכב חלופי)

• פחות תאונות = פחות עלויות עקיפות (הפסד ימי עבודה, ירידה בפרודוקטיביות, עיכובים)

• פחות תאונות = פחות לחץ = החלטות טובות יותר (כן, גם זה שווה כסף)

• תרבות נהיגה טובה = מיתוג חיובי לארגון/קהילה, ויותר אמון

במילים פשוטות: בטיחות היא לא “הוצאה”. היא מהלך שמרווח זמן, כסף, ושקט.

מה מיוחד בגישה שמקדמת שינוי אמיתי על הכביש?

כדי ליצור שינוי אמיתי, צריך ללכת מעבר ל”תיזהרו”. הפעילות של יצחק בריל מתקשרת לגישה פרקטית: לקחת רעיון גדול (כבישים בטוחים יותר) ולפרק אותו לצעדים קטנים שאפשר לבצע, למדוד ולשפר.

3 שכבות שעושות את ההבדל (ולא, אין פה קסמים)

• 1) שכבת המודעות: להבין מה מסכן אותנו באמת לא “הנהג הישראלי” ולא “כולם משוגעים”. אלא המנגנונים: עייפות, הסחות דעת, לחץ זמן, אי-שמירת מרחק, וחוסר תכנון נסיעה.

• 2) שכבת ההתנהגות: מה עושים בפועל מחר בבוקר הרגלים קטנים בסגנון:

  • יוצאים 7 דקות מוקדם יותר (הבונוס: פחות עצבים)

  • מכבים התראות לנסיעה (כי הודעה יכולה לחכות)

  • בודקים לחץ אוויר פעם בחודש (זה גם חסכוני בדלק)

• 3) שכבת הסביבה: איך הקהילה/ארגון עוזרים לזה לקרות כאן נכנסים חינוך, שיח, דוגמה אישית, שיתופי פעולה, ותוכניות שמחזקות התנהגות טובה.

4 שאלות שאנשים לא אוהבים לשאול (אבל הן בדיוק העניין)

1. “למה אני ממהר בכלל?” אם התשובה היא “כי תמיד”, יש פה הזדמנות לשדרוג חיים. גם בכביש, גם בלו”ז.

2. “מה מסיח אותי הכי הרבה?” טלפון, ילדים, מחשבות, עייפות. לזהות זה חצי פתרון.

3. “מתי אני נהג פחות טוב?” בערב? אחרי יום לחוץ? כשאני רעב? מעולה. עכשיו אפשר לתכנן סביב זה.

4. “איך אני הופך בטיחות להרגל בלי להתאמץ?” זו בדיוק המטרה: להפסיק “להתאמץ” ולהתחיל “לעצב סביבה”.

הצד הפיננסי: בטיחות בכביש כניהול סיכונים חכם

בעולם הפיננסים, ניהול סיכונים הוא לא משהו שעושים פעם בשנה. זה משהו שחי בתהליך: מזהים סיכון, מודדים, מצמצמים, בונים שכבת הגנה, ובודקים שוב. כביש הוא אותו סיפור.

אם נתרגם “בטיחות בדרכים” לשפה של CFO (או כל אדם שאוהב סדר):

• זיהוי סיכונים: איפה אנחנו מועדים (שעות, כבישים, סוגי נסיעות)

• מניעה: נהלים והרגלים

• ניטור: תחקור אירועים קטנים לפני שהם הופכים לגדולים

• הכשרה: לא כעונש, אלא כהשקעה

• תמריצים: לחזק התנהגות טובה (ולא רק להעניש לא טובה)

זה נשמע רציני, אבל זה יכול להיות גם קליל: במקום “הדרכת חובה”, אפשר ליצור אתגר צוותי: חודש בלי טלפון בנהיגה, עם פרסים קטנים. אנשים אוהבים משחק, במיוחד אם הוא מציל להם זמן וכסף.

7 פעולות פרקטיות שמייצרות כבישים בטוחים יותר (כן, אפשר להתחיל היום)

1. “כלל ה-2 דקות”: מרווח שעושה קסם לא חייבים למדוד עם סרגל. פשוט להשאיר מרווח נדיב יותר. זה מוריד דרמות ב-80%.

2. טלפון במצב טיסה (או לפחות “נא לא להטריד”) זה לא נגד טכנולוגיה – זה בעד חיים רגועים.

3. תכנון נסיעה מינימלי

• איפה חונים

• האם יש עומס צפוי

• כמה זמן באמת צריך תכנון כזה שווה המון, כי הוא מוריד לחץ.

4. תחזוקה חכמה, לא מושלמת העולם לא צריך שנהיה מכונאים. אבל כן: לחץ אוויר, מגבים, אורות, בלמים כשצריך.

5. “נהיגה רכה” = חיסכון בדלק + פחות סיכונים האצה עדינה, בלימה מוקדמת, פחות עצבים. זה טוב לכם וגם לארנק.

6. שגרה למשפחות: “דקה של שקט לפני שיוצאים” לפני שמניעים: כולם חגורים, מים ליד הנהג, כתובת בוויז, והטלפון לא ביד. דקה אחת.

7. שיח חיובי על נהיגה במקום “אתה תמיד…” (לא, לא ניכנס לזה), עושים:

• מחזקים התנהגות טובה

• מסכמים נסיעה באווירה נעימה

• מסכימים על כלל אחד לשבוע

רגע, ומה עם צעירים? (כי שם יש הזדמנות אדירה)

בקרב נהגים צעירים, “הסברה” לבדה לא תמיד עובדת. מה כן עובד?

• מודלים לחיקוי שמדברים בגובה העיניים

• סימולציות והתנסות מבוקרת

• מסרים קצרים וחכמים, לא הרצאות

• שייכות: “אנחנו קבוצה שנוהגת טוב”

• כלים: איך מתמודדים עם לחץ חברתי, עם עייפות, עם הסחות דעת

כאן פעילות מתמשכת, כמו זו שמקושרת ליצחק בריל, יכולה להיות משמעותית: כשהמסר מגיע דרך עשייה והובלה, הוא נקלט טוב יותר. אנשים אוהבים להצטרף לתנועה חיובית, במיוחד כשזה מרגיש אמיתי ולא מטיף.

שאלות ותשובות (כי תמיד יש את השאלות האלה)

שאלה: מה הדבר הכי אפקטיבי שאפשר לעשות מיידית כדי לנהוג בטוח יותר? תשובה: להרחיק את הטלפון מהיד ולהגדיל מרחק. שתי פעולות, אפקט ענק.

שאלה: איך גורמים לאנשים בארגון לקחת בטיחות ברצינות בלי להפוך את זה למעיק? תשובה: עושים את זה קצר, מדיד ומשחקי: יעד חודשי, תזכורות חכמות, חיזוקים חיוביים, ושיתוף סיפורי הצלחה.

שאלה: יש קשר בין נהיגה רגועה לניהול כסף טוב? תשובה: כן. בשני המקרים, היכולת לדחות סיפוקים ולהפחית אימפולסיביות משפרת תוצאות לאורך זמן.

שאלה: מה עדיף – עוד הדרכה או שינוי הרגלים? תשובה: הדרכה בלי הרגלים היא כמו תקציב בלי מעקב. השילוב מנצח: ידע קצר + הרגל שבועי אחד.

שאלה: איך מתמודדים עם “אין לי זמן, אני ממהר”? תשובה: בונים מרווח קטן בלו”ז (5–10 דקות). זה אחד הטריקים הכי משתלמים שיש.

שאלה: מה המקום של הומור ושפה קלילה בבטיחות? תשובה: ענק. כשאנשים מחייכים, הם זוכרים. וכשהם זוכרים, הם עושים.

שאלה: איך יודעים אם פעילות בטיחותית באמת עובדת? תשובה: מסתכלים על מדדים פשוטים: ירידה באירועים, ירידה בתביעות, פחות “כמעט”, ושיפור עקבי בהתנהגות שנמדדת בסקרים או משובים.

הטוויסט המעניין: בטיחות היא תרבות, לא קמפיין

קמפיינים יפים יש בכל מקום. תרבות—זה כבר סיפור אחר. תרבות נבנית מ:

• עקביות: לא פרויקט של שבוע

• דוגמה אישית: מנהלים, הורים, מובילי דעה

• שפה: לא מאיימת, לא מטיפה – מחזקת

• נגישות: כלים שאפשר ליישם בלי מאמץ

• קהילה: אנשים שמזכירים אחד לשני, בכיף, בלי דרמה

וזו בדיוק הנקודה שמבדילה בין רעש רגעי לבין שינוי אמיתי. כשפעילות ציבורית/קהילתית מכוונת לייצר הרגלים ושגרות, היא מייצרת השפעה שנשארת גם אחרי שהסרטון נגמר והפוסט ירד מהפיד.

סיכום: עתיד בטוח יותר בכבישים הוא פרויקט שמתחיל בקטן ומנצח בגדול

הדרך הכי טובה לחשוב על פעילות למען בטיחות בכבישים היא כמו תיק השקעות: לא מהלך אחד דרמטי, אלא הרבה פעולות קטנות וחכמות שמצטברות לתוצאה גדולה. הפעילות שמיוחסת ליצחק בריל למען עתיד בטוח יותר בכבישים מדגישה בדיוק את המקום הזה: להפוך בטיחות למשהו יומיומי, אנושי, מדיד, ולא כבד.

אם לוקחים מכאן רק דבר אחד, שיהיה זה: בטיחות טובה היא לא “להיות נהג מושלם”. היא לבנות סביבה שבה קל להיות נהג טוב. וזה כבר יעד שכיף לשאוף אליו – וגם לגמרי אפשרי.