טיפול בפסולת בישראל הוא ענף צומח. ישנם מפעלים רבים ושונים לטיפול בפסולת ברחבי הארץ, ולכולם מאפיינים ייחודיים משלהם. חלקם בנויים בצורה מאוד נקייה וירוקה, בעוד אחרים בנויים בצורה מאוד מלוכלכת ומלוכלכת.
אל לנו לחשוב על מפעלי טיפול בפסולת אלה כעל רעים או טובים. לכולם יש התמחויות משלהם, אבל חלקם צורכים יותר אנרגיה מאחרים כדי לייצר את אותה כמות פסולת.
טיפול בפסולת בישראל – איך זה נעשה בפועל?
טיפול בפסולת הוא בעיה מרכזית בישראל. בעבר טופלה הפסולת באמצעות שריפה או השלכתה לים. זה גרם לזיהום סביבתי וסיכונים בריאותיים עבור אנשים, בעלי חיים וצמחים.
בשנת 2016 החליטה ממשלת ישראל לשנות את אופן הטיפול בפסולת. במקום לשרוף אותו או לזרוק אותו לים, החליטו להשתמש בטכנולוגיה חדשה – מעכלי ביו-גז – לטיפול בכל סוגי הפסולת בישראל. הטכנולוגיה משתמשת בביוגז משדות חקלאיים ובשפכים להפקת אנרגיה מתחדשת – חשמל – שנמכרת לאחר מכן חזרה לרשת. החשמל המופק מתהליך זה יכול לשמש כאנרגיה נקייה להפקת חום או חשמל לתעשייה או לבתים.
בעיה עולמית
טיפול בפסולת הוא נושא עולמי. לפי נתוני האומות המאוחדות, 80% מהפסולת בעולם מיוצרת במזרח התיכון ובאסיה. פסולת זו מושלכת בעיקר לבורות פתוחים גדולים או לנהרות, אגמים ואוקיינוסים.
בישראל נבנו ערים רבות לצד בורות פתוחים גדולים שנחפרו למטרות טיפול בפסולת. ממלאים אותם במים ואז משאירים אותם להירקב שנים על גבי שנים. התוצאה של זה היא כמויות אדירות של אשפה, המזהמות את המים, את המזבלות ואת איכות האוויר.
ניתן לפתור את הבעיה על ידי מיחזור מי השפכים או טיפול בהם בצורה שתמזער את השפעתם על הסביבה ובריאות האדם. עם זאת, פתרונות אלו אינם זמינים בקלות בחלקים מסוימים של העולם שבהם אין תקנות ממשלתיות או תקנים סביבתיים שיחייבו פעולות כאלה מעסקים הפועלים בגבולותיהם.